פסק-דין בתיק ע"א 3152/03

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם א' שילה מיום 7.10.03 (בבש"א 14237/03, ובבש"א 14698/03) לפיה נדחתה בקשת המערערת למינוי בורר חליף.

הרקע העובדתי.

המערערת הנה חברה העוסקת במתן אשראי עסקי.

המשיבים 2-5 היו לקוחותיהם.

מעובדות כתב התביעה עולה כי, ביום 19.06.95 נחתם חוזה המכונה "הסכם מסגרת" בין המערערת לבין המשיבים 2-3 לפיו, התחייבה המערערת להעניק אשראי לדיור לעולה בע"מ (להלן: "הלווים").

המשיב  3 היה בעל שליטה בשתי החברות (בחברת דיור לעולה ובחברת שיכון אזרחי בע"מ). המשיבות 4 ו-5 שאף הן חברות בשליטת המשיב 3 ערבו להתחייבויות הלווים בהסכם המסגרת.

על פי האמור בסעיף  4 להסכם המסגרת, הוסכם בין הצדדים כי במקרה של פיגור בהחזר האשראי ישלמו הלווים על הסכום שבפיגור ריבית יומית בשיעור של 0.3% + מע"מ, וסכום הפיגור והריבית צמודים לשער הדולר של ארצות הברית. בנוסף נקבע כי, בחישוב שנתי של הריבית, לרבות ריבית דריבית, שיעור הריבית עומד על 285%, ועל כך נוספת ההצמדה לשער הדולר.

סמוך לאחר קריסתה של חברת דיור לעולה בע"מ, לא עמדו המשיבים 2-3 בפירעון ההלוואות אותן קיבלו, ולפיכך, הגישה המערערת תביעה כספית כנגד המשיבים        2-5, לבורר המוסכם בהסכם הבוררות, השופט המנוח חיים שפירא ז"ל.

הבורר, פסק את פסקו ככל הנראה על פי כתב התביעה ובהעדר המשיבים 2-5, וחייבם בתשלום סכום התביעה.

ביום 2.05.02 קיבלו הצדדים את הצעתה של כבוד השופטת אליעז, לפיה, פסק הבוררות יבוטל, ובית המשפט ימנה בורר חליף לפי שיקול דעתו, וכל זאת מבלי שקבלת ההצעה תיחשב להודיה או לוויתור על טענה מטענותיהם של הצדדים.

בית המשפט אישר את ההסכמה ונתן לה תוקף של פסק דין.

בתאריך 10.05.02 מינה בית המשפט את השופט בדימוס אורי שטרוזמן לבורר (להלן: "הבורר").

ביום 25.12.02, כ-7 חודשים לאחר מינויו של הבורר, פנתה אליו המערערת כדי להגיש לו את תביעתה. הבורר השיב למערערת במכתב, מיום 29.12.02, בו הודיע כי הוא מוכן לקבל עליו את הבוררות, אך התנה את הסכמתו בכך ששכר טרחתו ישולם בחלקים שווים ע"י הצדדים, ויחושב לפי 250 דולר לשעה בצירוף מע"מ, ולא יפחת  מ- 20,000 דולר בצירוף מע"מ. בנוסף, דרש הבורר כי תשלום ראשון בסכום השווה ל-5,000 דולר בצירוף מע"מ ישולם לפני הישיבה הראשונה הקבועה לשמיעת טענות או ראיות. 

הבורר גם ציין במכתבו, " שאם הבוררות מסתיימת בישיבה אחת או שתיים - שכר הטרחה יהיה פחות מהסכום האחרון הנקוב לעיל".  ובסעיף א' למכתבו הבהיר כי, "כל עוד נושא שכרי לא יוסדר על ידכם אינני מקבל עלי את הבוררות".

בתאריך 8.06.03 לאחר שחלפו 6 חודשים נוספים מיום מינויו של הבורר על ידי בית המשפט, שלח ב"כ המערערת מכתב לבורר, ובו הצעה של המערערת להסדר מורכב לעניין הבטחת שכר טרחתו של הבורר. מהמכתב עולה כי המשיבים סירבו לשלם את שכ"ט הבורר, ועל כן הציע ב"כ  המערערת הסדר חילופי כגון ערבויות בנקאיות בגובה מלוא שכר הטרחה.

ביום 10.6.03  השיב הבורר לב"כ המערערת כי אין הוא מקבל את ההסדר שהציע ב"כ המערערת וכי על הצדדים להגיע להסכמה ביניהם, לפיה, שניהם או אחד מהם ישלם את המקדמה על חשבון שכר טרחתו, על מנת שהבוררות תתנהל בפניו.

ביום 14.07.03 הגישה המערערת בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי בורר חליף.

בהחלטתו מיום 7.10.03 דחה כב' הרשם שילה את בקשתה ומכאן הערעור שבפני.

דיון.

סעיף 31 לחוק הבוררות קובע: